<h1>כל בו הלכ' ערלה סימן צ"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
וכתב בעל התרומה שישראל שיש לו כרם או פרדס של ערלה ויש לגוי שותפות בה מות' לו לומר לגוי אתה תעדור ותנכש שלשה שנים ערלה ותאכל כל הפירות ואני או שלוחי נעשה כן בג' שנים הבאים אחרי כן אף על גב דבשבת כי האי גונא אסור. אבל אם ישראל בשאר השלש שלש שנים תזרע תזמור גם אתה לבדך ואני אוכל הפירות חלפי אותן שלשה שנים ראשונים נראה דאסור. אבל אם הגוי נוטל בפירות שליש או רביע גם בשלשה שנים שאחר זה מותר. עד כאן.
ישראל וגוי שהיו שותפין בנטיעה והתנו בתחלת השתוף שיהיה הגוי אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלשה שנים אחרים של התר כנגדן מותר והוא שלא יבא לחשבון כמה פירות אכל הגוי באותן השנים כדי שיהיה ישראל אוכל פרות כנגדן שהרי זה כמחליף פרות ערלה ואסור.
<h2>דף סד.</h2>
ואם יש לגוי אילן של ערלה אסור לישראל ללקוט ממנו לצורך הגוי אפי' בחנם לפי שהישראל נהנה ממה שמחזיק לו הגוי טובה. וגם אסור הישראל להשקות לנכרי מיינו של נכרי בין בשכר בין בחנם.
